1. בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' צבן) מיום 8.8.2005, בדבר מעצרו של העורר עד שיסתיים הדיון בבקשה שהגישה המשיבה למעצרו של העורר ואחרים עד תום ההליכים המשפטיים.
2. העורר ועימו עשרים ושבעה נאשמים נוספים עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בירושלים בפרשת הונאה מסועפת של מהילת דלקים ושיווקם. על פי הנטען בכתב האישום, עמדו העורר ושני נאשמים נוספים בראש ארגון פשיעה אליו חברו גם הנאשמים האחרים, אשר פעל בתבנית מאורגנת, היררכית ושיטתית למהילת דלקים ומכירתם. כתב האישום, לרבות בקשות החילוט השלובות בו, מחזיק 94 עמודים וכן נספחים רבים ומפורטים בו עשרה פרקים של אישומים שונים שעיקרם פעילות הארגון בשיווק, הפצה ומכירה של דלקים מהולים ליחידים ולחברות. פעילות זו בוצעה בין היתר באמצעות תחנות דלק שבשליטת הארגון, תוך הצגת מצג כוזב לפיו מדובר בדלקים תקניים. באופן זה מכר הארגון, על פי הטענה, כמויות גדולות של דלק בסכומים המגיעים לכדי כמאה מליון ש"ח. עניין אחר שאליו מתייחס כתב האישום נוגע לקשר שקשר הארגון, על פי הנטען, עם גולד מדללים וחומרי ניקוי בע"מ ועם גיא שמנים בע"מ, אשר החזיקו בפטור מבלו על נפטא - מוצר דלק נחות הנרכש לצורך מהילתו בדלקים טובים יותר - על מנת לקבל באמצעותן במרמה נפטא פטורה מבלו ואף זאת בסכומים המגיעים כדי מליוני שקלים. פרק נוסף מוקדש בכתב האישום לשימוש שעשה הארגון, על פי הנטען, במערך של חברות "קש" אותן הקים על מנת לקבל במרמה דלקים מידי חברת "דלק". כן קשר הארגון קשר לשם גניבת דלקים מצנרת בתי הזיקוק לנפט. אישומים נוספים הכלולים בכתב האישום מתייחסים לעבירות של סחיטה באיומים ואיומים שהפעילו הארגון וראשיו לצורך גביית חובותיו וכן לעבירות מס שונות ובהן מרמה, תחבולה ושימוש בחשבוניות פיקטיביות וכן עבירות של רישומים כוזבים במסמכי תאגיד.
בשל המעשים המפורטים בכתב האישום, יוחסו לעורר ולנאשמים האחרים, על פי העניין, עבירות על חוק מאבק בארגוני פשיעה, תשס"ג-2003 (להלן: חוק מאבק בארגוני פשיעה), סחיטה באיומים, איומים, סחיטה בכוח, תקיפה, כליאת שווא, גניבה, השמדת ראיות, שיבוש מהלכי משפט, הדחה בחקירה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, רישום כוזב במסמכי תאגיד, עבירות על חוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון), עבירות מס, קשירת קשר להונות וקשירת קשר לביצוע פשע.
3. חומר החקירה בפרשה זו הוא רב ועצום ועל פי הרשימה שבכתב האישום, צפויים להעיד מטעם התביעה 292 עדים וכן צפויה הגשתם של מסמכים נוספים מטעם התביעה באמצעות תעודות עובד ציבור. כתב האישום הוגש ביום 1.8.2005 ובד בבד עימו הוגשה בקשה למעצרם של שבעה מבין הנאשמים, ובהם העורר, עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. לגבי שניים מן הנאשמים הושגו הסכמות לעניין המעצר, שייתרו את המשך הדיון בעניינם ואילו לגבי חמישה הנאשמים האחרים קיים בית משפט קמא דיון בבקשה בו ביום. באותו דיון, ונוכח ההיקף הרב של חומר החקירה, הורה בית משפט קמא למדינה לרכז בשלב ראשון את הראיות העיקריות ולמוסרן לסניגורים ולבית המשפט. בעקבות כך, הומצאו לבית המשפט שבעה קלסרים ושני קלסרים הומצאו לכל אחד מן המשיבים. בדיון נוסף שהתקיים בבית משפט קמא ביום 3.8.2005 הודיעו הסניגורים כי נוכח היקפו של כתב האישום ושל חומר הראיות וכן נוכח העובדה ששאלת הייצוג טרם הוסדרה ולו לעניין בקשת המעצר, אין ביכולתם לטעון לעניין הראיות לכאורה. אי לכך החליט בית המשפט לפצל את הדיון באופן שתחילה תיערך על ידו בדיקה ראשונית של חומר הראיות שהוצג ושל עילת המעצר לגבי כל אחד ואחד מן המשיבים בבקשה, ותינתן החלטת ביניים בעניין המעצר ואילו הדיון המלא בבקשה למעצר עד תום ההליכים יתקיים לאחר מספר שבועות, אשר במהלכם "יהיה סיפק בידי המשיבים והסניגורים להסדיר את הייצוג וכן ללמוד כראוי את חומר הראיות".
4. לאחר שסקר את ליבת חומר הראיות שהוצגה בפניו על ידי המדינה, ושמע את הטיעונים על-פה אשר התמקדו, מבחינת המשיבים, בסוגיה של עילת המעצר, קבע בית משפט קמא כי המשיבים 1-3, דהיינו העורר, שי קסוטו ומשה גבאי, ייעצרו עד תום הדיון בבקשה ואילו שני המשיבים הנוספים ייעצרו עד החלטה אחרת, לצורך קבלת תסקירי מעצר בעניינם. ככל שהדבר נוגע לעורר, ציין בית המשפט בהחלטתו כי עדותם של שני עדי המדינה, יעקב עובדיה ואבילזרוביץ, וכן אמרות שמסרו הנאשמים רפי ברדע, עדי לידאני ועדים נוספים, מבססים קיום של ראשית ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לעורר. בית המשפט הוסיף וקבע כי די בכך לצורך שלב הביניים של הארכת המעצר. אשר לעילת המעצר, ציין בית משפט קמא כי נוכח סוג האישומים המיוחס לעורר מתקיימת עילת מעצר בעניינו. עוד ציין בית המשפט בהקשר זה את העובדה שלמשיב 25 הרשעות קודמות בעבירות חמורות ובהן עבירות סמים, תקיפה, סחיטה באיומים, בריחה ממשמורת וכן עבירות רכוש. לבסוף ציין בית המשפט כי העורר ריצה עונשי מאסר בעבר וכי חלק מן העדים הביעו בהודעותיהם מורא ופחד להעיד בבית המשפט נגד העורר. בית המשפט דחה את הטענה המרכזית שהעלה הסניגור לעניין מעצרו של העורר ולפיה אין מקום להורות על המעצר מקום שברור וגלוי לכתחילה כי לימוד החומר וניהול המשפט יארך זמן רב. בית המשפט הפנה בהקשר זה אל ההחלטה אשר ניתנה בבש"פ 1735/99 עמר נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (להלן: עניין עמר) ובעקבותיה קבע כי בשלב המעצר אין לשקול שיקולים הנוגעים למשך הזמן הדרוש למשפט.
5. קביעה אחרונה זו של בית המשפט קמא היא העומדת במרכז טיעוניו של העורר במסגרת הערר שבפניי. העורר, באמצעות עורך-דין כץ המייצג אותו בערר, חוזר וטוען כי בשלב זה ונוכח ההיקף העצום של חומר החקירה שבו מדובר, טרם הוסדר עניין הייצוג בבקשת המעצר ובהליך כולו, ולטעמו לא יוכל סניגור אחראי ליטול על עצמו את המשימה ולקיים דיון, ולו בשאלת המעצר, בתוך לוח הזמנים שקצב בית משפט קמא לעניין זה. בשל כך, מוסיף העורר ומטעים, לא נעשו מצידו כל פעולות לעיון או להעתקה של חומר החקירה עד עצם היום הזה ולמרות שחלף למעלה מחודש ימים מאז שנתאפשרו העיון וההעתקה כאמור. טענה נוספת שהעלה העורר בערר היא הטענה כי עבירות האלימות המיוחסות לו בכתב האישום הינן מינוריות, ואין בהן כדי להעיד על מסוכנות המקימה עילת מעצר.
6. דין הערר להידחות.
לצורך הדיון בערר, נכון היה העורר לצאת מנקודת מוצא לפיה אכן קיימות ראיות לכאורה לביסוס האישומים המיוחסים לו, אלא שהנימוקים האחרים שהעלה מצדיקים לטעמו את שחרורו לחלופת מעצר כבר בשלב זה. עמדתו של העורר בעניין זה אינה מקובלת עלי. האישומים המיוחסים לעורר מצויים במדרג העליון של הפשיעה, אשר דוגמתה לא ידענו בישראל בימים עברו, לא מבחינת ההיקף ולא מבחינת הארגון, התחכום והשיטתיות שבה. פשיעה מאורגנת מסוג זה דומה לנגע סרטני ממאיר המעכל את היסודות הבריאים לקיומה של חברה חופשית. אכן, משהתברר היקף הנגע של הפשיעה המאורגנת שפשתה במקומותינו, נדרש המחוקק להסדרים סטטוטוריים חדשים ובהם חוק מאבק בארגוני פשיעה וחוק איסור הלבנת הון, אשר יענו על הצרכים העונשיים החדשים אותם מזמנת לנו, למרבה הצער, המציאות הפלילית בהא עידנה. ככל שהדבר נוגע לעילת המעצר במקרה שלפנינו, נראה, אפוא, כי סוג העבירות המיוחסות לעורר כמי שעומד בראש ארגון הפשיעה נשוא כתב האישום, בוודאי מקים עילת מעצר בשל החשש לשלום הציבור אם ישוחרר. חשש זה מתעצם נוכח ההיקף הכספי של פעילות הארגון כמפורט בכתב האישום ונוכח העובדה שכספים אלה ברובם המכריע לא נתפסו ועלולים לשוב ולשמש לפעילות מחודשת של הארגון בהנהגתו של העורר. לכל אלה יש להוסיף את עבירות האלימות מסוג סחיטה באיומים, איומים, סחיטה בכוח, תקיפה וכליאת שווא המיוחסות לו, על מנת להשלים את תמונת המסוכנות המובהקת הנשקפת ממנו לציבור ואם לא די בכך, עניין לנו בנאשם שעברו הפלילי מכביד ביותר והוא כולל 25 הרשעות בעבירות חמורות מסוגים שונים ובהן עבירות סמים, אלימות ורכוש, עליהן עמד בית משפט קמא בהחלטתו.
למרות כל אלה, סבור העורר שדי בעובדה כי משפטו צפוי להתמשך מעבר לתקופת המעצר הקבועה בסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), כדי להצדיק את שחרורו לחלופת מעצר כבר עתה. לצורך כך מפנה הוא אל החלטותיו של בית משפט זה לעניין הארכת תקופת המעצר מעבר לתשעה חודשים, על פי סעיף 62 לחוק המעצרים והוא מבקש לגזור גזירה שווה מן השיקולים שאותם שקל ביתהמשפט שם לעניין בקשת המעצר לכתחילה. אין הנידון דומה לראייה. מערך האיזונים שעל בית המשפט להפעיל לעניין המעצר בתום תשעה חודשי מעצר אינו דומה למערך האיזונים שעליו להפעיל עם הגשת כתב האישום. בעניין עמר עמדה בפני בית המשפט שאלה דומה ובאותו עניין הדגיש בית המשפט כי השיקולים שעליו להיזקק להם לעניין בקשה למעצר עד תום ההליכים נקבעו בסעיף 21 לחוק המעצרים ואלה הם השיקולים הצריכים להנחותו ואין בלתם. עוד ציין בית המשפט באותו עניין כי "התמשכות המשפט אינה מצויה בין השיקולים המנויים בהוראה זו, והיא תעמוד במרכז הדיון בתום תשעת החודשים הקבועים על פי סעיף 61 לחוק". יטען הטוען כי אמירה זו נחרצת מדי וכי יש מקום לשוב ולעיין בה באותם המקרים אשר בהם ברור, גלוי וידוע מראש, וגם התביעה אינה מכחדת כי המשפט צפוי להתמשך מעבר לתקופה הקבועה בסעיף 61 לחוק. אף אני אינני שוללת את האפשרות כי במקרים מתאימים תיתכן טענה שיש להביא שיקול זה במניין השיקולים אותם על בית המשפט לשקול במכלול, בבואו להכריע בבקשה למעצר עד תום ההליכים. אך גם אם נאמץ גישה זו, נראה, לכאורה, כי לא יהא בכך כדי להועיל לעורר במקרה הנדון. בשלב הביניים שבו מצוי הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, אינני נדרשת לקבוע מסמרות בעניין זה, אך נראה כי מכל מקום השיקולים המרכזיים אותם מצווה בית המשפט לשקול לצורך בקשת המעצר הם אכן השיקולים הקבועים בסעיף 21 לחוק המעצרים ושיקולים אלה כולם פועלים במקרה הנדון ובמלוא הכובד לחובתו של העורר, כמצוין לעיל. על כן, אף אם יש מקום לשקול את משך המשפט הצפוי בין מכלול השיקולים הצריכים לעניין, נראה כי אין בכוחו של שיקול זה כדי להטות את הכף ולהוליך לשחרורו. לכך יש להוסיף את התנהלות העורר עד כה, שבחר לא לעיין בחומר החקירה ולא להעתיק דבר מתוכו במשך חודש תמים שחלף מאז שהחומר עומד לרשותו. התנהלות זו יש בה כדי ללמד כי העורר מבקש להזין את טיעוניו בעניין התמשכות המשפט במחדליו-הוא, ואף בכך אין כדי לסייע בידו.
אשר על כן, הערר נדחה.
ניתנה היום, ג' באלול תשס"ה (7.9.05).
ש ו פ ט ת
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. הג